שלפוחית עם פעילות יתר – Overactive Bladder
מה זה שלפוחית שתן עם פעילות יתר? יש לי את זה? איך ניתן לטפל בזה?
בואו נעשה קצת סדר:
תסמונת השלפוחית הרגיזה Over Active Bladder היא תופעה שכיחה אצל 30-50% מאוכלוסיית הנשים מעל גיל 50.
התופעה מלווה במספר תסמינים אפשריים:
שלפוחית רגיזה שלא תטופל בזמן מובילה לפגיעה משמעותית באיכות החיים ונשים מוצאות עצמן מגבילות את מקומות הבילוי שלהן, טיולים וכל יציאה מהבית או מקום העבודה הופכת למשימה מתאגרת.
מומלץ לפנות לייעוץ רפואי אורוגניקולוגי לצורך הערכה, בדיקה והתאמת הטיפול.
לפני הטיפול, יש לשלול דלקת בדרכי השתן, אשר עשויה “לחקות” את פעילותה של השלפוחית הרגיזה.
שינוי דפוסי התנהגות:
יש להימנע או להפחית משמעותית את כמות המשקאות שמכילים קפאין.
אימון השלפוחית – האישה מטילה שתן באופן מתוזמן ומקטינה בהדרגה את תדירות מתן השתן על פני מספר שבועות.
פיזיותרפיה של רצפת האגן:
פיזיותרפיה של רצפת האגן כוללת בדיקה מעמיקה, היכרות ולימוד עבודה נכונה עם השרירים "הנסתרים" הללו , הקניית הרגלי התרוקנות נכונים, שינוי בהרגלי חיים ומעקב השתנה שיסייעו ב"אימון השלפוחית " , כך תוכלי לסייע לה לבצע את תפקידה כראוי, לאגור שתן ולצמצם אירועי ריצה מיותרת לשירותים.
חיזוק שרירי רצפת האגן באופן יומיומי ידוע כמטפל בדליפת שתן במאמץ – אך מסתבר שהוא מסייע גם לנשים הסובלות משלפוחית רגיזה וניתן בזכותו ליצור לעצמך טכניקות שיסייעו לך להסיר את התלות שלך בקרבה ובחיפוש אחר שירותים קרובים.
טיפול תרופתי
תרופות לטיפול בשלפוחית שתן רגיזה, מטרתן להרפות את שריר השלפוחית ולהפחית את ההתכווצויות. התרופות משתייכות לשתי קבוצות עיקריות "אנטי מוסקריניים" ו ביתא 3 אגוניסט.
לנשים בגיל המעבר הסובלות מאטרופיה וגינלית ניתן להוסיף טיפול באסטרוגן נרתיקי.
בוטוקס לטיפול בשלפוחית רגיזה
הזרקת בוטוקס לדופן שלפוחית השתן, מהווה טיפול יעיל במקרים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי. הטיפול יכול להתבצע באלחוש מקומי או תחת הרדמה כללית או אזורית בחדר ניתוח. ההזרקה נעשית לדופן השלפוחית. תחושת השיפור בתסמינים ניכרת כעבור מספר ימים אחרי הזרקת התרופה, כאשר מלוא ההשפעה ניכרת כעבור שבועיים. ההשפעה נותרת למשך זמן של 6-18 חדשים.
בריחת שתן עקב הצפה, הידועה גם כ-"Overflow Incontinence", היא מצב שבו יש דליפת שתן בלתי רצונית הנגרמת עקב מילוי יתר של שלפוחית השתן. זה קורה כאשר שלפוחית השתן אינה מתרוקנת לגמרי, מה שגורם לשאריות שתן להצטבר ולדלוף בצורה לא רצונית.
בנשים שבהן לא צלח הטיפול התרופתי וסבלן רב, יש מקום לנסות את ה-S.N.S (Sacral Nerve Stimulation). מדובר בקוצב הזהה לזה של הלב אך פועל בתדירויות ובעוצמות שונות ממנו. ההשתלה נערכת באזור העכוז והאלקטרודה מוחדרת בסמוך לעצב השולט בשלפוחית השתן . במקרים המתאימים מגיעות ההצלחות לכדי 75-60 אחוז.
השתלת קוצב סקראלי היא פרוצדורה רפואית המשמשת לטיפול במצבים שונים הקשורים להפרעות בתפקוד השלפוחית והמעי, כגון בריחת שתן לא רצונית, שלפוחית רגיזה או הפרעות בהתרוקנות המעיים. הקוצב הסקראלי הוא מכשיר קטן שמושתל בגוף ומסייע בוויסות פעילות העצבים הסקרליים, האחראיים על השלפוחית והמעי התחתון.
כיצד מתבצעת ההשתלה:
יתרונות הקוצב הסקראלי:
סיכונים ותופעות לוואי:
כמו בכל הליך כירורגי, גם בהשתלת קוצב סקראלי קיימים סיכונים, כגון זיהום, תזוזה של האלקטרודות ותופעות לוואי כתוצאה מהגירוי העצבי כמו כאב באזור השתל. בנוסף, יש צורך בתחזוקה שוטפת של הקוצב, כולל החלפת הסוללה כעבור מספר שנים. השתלת קוצב סקראלי נחשבת לאופציה טיפולית יעילה עבור מטופלים שלא הגיבו לטיפולים שמרניים אחרים ושעשויים ליהנות ממנה בצורה משמעותית.