ד"ר סוזנה מוסטפא מיח'איל
050-5152733

כירורגיה גניקולוגית

כירורגיה גינקולוגית כוללת מגוון רחב של פרוצדורות המיועדות לטפל במגוון מצבים בריאותיים הקשורים למערכת הרבייה הנשית.

היסטרוסקופיה

היא פרוצדורה גינקולוגית המאפשרת לרופא לבחון את פנים הרחם באמצעות סיב אופטי דק הנקרא היסטרוסקופ. ישנם שני סוגים עיקריים של היסטרוסקופיה: אבחנתית וטיפולית.

היסטרוסקופיה אבחנתית:

  • מטרה: מיועדת לבדיקת פנים הרחם לאבחון בעיות שונות.
  • סיבות לביצוע:
    • חקירת דימום חריג מהרחם.
    • בדיקת סיבות אפשריות לאי-פוריות.
    • זיהוי והערכת מצבים כמו פוליפים, מיומות או עיוותים מולדים ברחם.
  • תהליך: ההליך מתבצע בדרך עם או ללא הרדמה, תלוי במורכבות המקרה ורגישות המטופלת.

היסטרוסקופיה טיפולית:

  • מטרה: משמשת להתערבויות כירורגיות בתוך הרחם.
  • סיבות לביצוע:
    • הסרת פוליפים או מיומות.
    • תיקון מחיצות ברחם.
    • הרס רירית הרחם במקרים של דימום חמור ובלתי נשלט (אבלציה של רירית הרחם).
  • תהליך: תהליך זה עשוי לדרוש הרדמה מקומית או כללית, בהתאם לפעולה הדרושה ולמצב המטופלת.

סיבוכים אפשריים

  1. זיהום: כמו בכל פרוצדורה כירורגית, יש סיכון לזיהומים באגן או ברחם. זיהומים יכולים להופיע לאחר ההליך ולגרום לחום, כאבים או הפרשות לא רגילות.
  2. דימום: דימום קל הוא נפוץ ולעיתים נורמלי, במיוחד כאשר היסטרוסקופיה בוצעה למטרות טיפוליות, אך דימום כבד עשוי להצביע על בעיה שדורשת התייחסות רפואית.
  3. ניקוב של הרחם (Uterine Perforation): במקרים נדירים, קיים סיכון לחדירת ההיסטרוסקופ דרך דופן הרחם. מצב כזה דורש לרוב טיפול נוסף ועשוי להיות צורך בטיפול כירורגי מיידי.
  4. סיבוכים הקשורים לנוזל הרחם: במהלך היסטרוסקופיה מוחדר נוזל כדי להרחיב את חלל הרחם לשיפור הראות. במקרים נדירים, יכול להיות ספיגת יתר של נוזל זה לזרם הדם ולגרום לבעיות מאזן אלקטרוליטים ונוזלים.
  5. תסמינים שלאחר הפרוצדורה: כאבים קלים והתכווצויות יכולים להופיע לאחר ההליך, ולעיתים ישנה תחושה של נפיחות או אי נוחות זמנית.
  6. היצרות של צוואר הרחם: זו יכולה להתרחש כתוצאה מההליך עצמו או מריפוי הלקות

כריתת ציסטות שחלתיות

סוגים עיקריים של ציסטות שחלתיות:

    1. ציסטות תפקודיות (Functional Cysts):
      • ציסטות זקיקיות (Follicular Cysts): נוצרות כאשר הזקיק של הביצית אינו נשבר ומשחרר את הביצית בתקופת הביוץ. בדרך כלל נעלמות מעצמן תוך מספר מחזורים.
      • ציסטות של הגוף הצהוב (Corpus Luteum Cysts): נוצרות לאחר שהביצית משתחררת כאשר הגוף הצהוב לא מתפרק ומשחרר נוזלים.
    2. ציסטות לא תפקודיות:
      • ציסטות דרמואידיות (Dermoid Cysts): מכילות רקמות שונות כמו שיער, עור ושיניים, ואינן נוטות להיעלם מעצמן.
      • ציסטות אנדומטריואידיות (Endometriomas): נגרמות על ידי אנדומטריוזיס, שבה רירית הרחם גדלה מחוץ לרחם ויכולה לגרום להיווצרות ציסטות בשחלות.
      • ציסטות ציסטאדנומות (Cystadenomas): נוצרות מהשכבה החיצונית של השחלה ומלאות בחומר מימי או מוקוסי.

גורמי סיכון:

  • גיל הפוריות.
  • טיפולי פוריות.
  • הריון.
  • היסטוריה משפחתית של ציסטות שחלתיות.
  • מחלות נלוות כמו תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS).

סימפטומים:

ברוב המקרים, הציסטות אינן גורמות לתסמינים כלשהם ומזוהות במקרה במהלך בדיקות שגרה. אך, כאשר מופיעים תסמינים הם יכולים לכלול:

  • כאב באגן או בבטן התחתונה.
  • תחושת מלאות או לחץ בבטן.
  • כאבים בעת קיום יחסי מין.
  • שינויים במחזור החודשי.

אבחון וטיפול:

  • אבחון: מבוצע באמצעות בדיקות אולטרסאונד וגינאליות או בדיקות הדמיה אחרות
  • טיפול:  טיפול בציסטות שחלתיות תלוי בסוג הציסטה, בגודלה, בתסמינים שהיא גורמת ובמצב הבריאות הכללי של האישה. הנה סקירה של הגישות הטיפוליות האפשריות:
  • מעקב:
  • גישה שמרנית:
  • במקרים רבים, בעיקר כאשר מדובר בציסטות תפקודיות קטנות ולא סימפטומטיות, ייתכן שלא נדרש טיפול אקטיבי אלא מעקב בלבד. בדיקות אולטרסאונד חוזרות יבוצעו כדי לוודא שהציסטה נעלמת מעצמה.
  • טיפול תרופתי:
  • גלולות למניעת הריון:
  • גלולות למניעת הריון יכולות למנוע היווצרות ציסטות חדשות במהלך המחזורים העתידיים על ידי דיכוי הביוץ. השפעתן על צמצום גודל ציסטות קיימות שנויה במחלוקת.
  • התערבות כירורגית:
  • לפרוסקופיה:
  • הליך זעיר פולשני שבו מוסרים ציסטות שחלתיות דרך חתכים קטנים בבטן. לפרוסקופיה נחשבת להליך בעל פרופיל בטיחות גבוה ומאפשרת התאוששות מהירה יחסית עם פחות סיבוכים.
  • ניתוח פתוח (Laparotomy):
  • במקרים חמורים יותר בהם הציסטות גדולות מאוד, חשודות כאונקולוגיות

 

סיבוכים אפשריים

  1. זיהום: כמו בכל ניתוח, קיים סיכון לזיהום באזור הניתוח שיכול להתפתח לאחר הפרוצדורה. זיהום יטופל בדרך כלל באנטיביוטיקה.
  2. דימום: דימום במהלך הניתוח או לאחריו הוא סיבוך אפשרי. במקרים נדירים, דימום כבד עלול לדרוש התערבות נוספת.
  3. נזק לאיברים סמוכים: במהלך הניתוח ייתכן נזק לאיברים סמוכים בשטח האגן, כגון שלפוחית השתן, המעיים או כלי דם באזור.
  4. היווצרות הידבקויות: הידבקויות יכולות להיווצר לאחר ניתוחים בשטח האגן, ואלה עלולות לגרום לכאבים כרוניים או בעיות פוריות בעתיד.
  5. קרישי דם: יש סיכון להתפתחות קרישי דם, בעיקר ברגליים (פקקת ורידים עמוקים), שמסכנים במצב נדיר לנדידת קריש לריאות ולגרום לתסחיף ריאתי.
  6. אובדן שחלה: במקרים שבהם הציסטה גדולה במיוחד או שיש חשד לתהליך ממאיר, ייתכן שיהיה צורך בהסרה של השחלה כולה, דבר העלול להשפיע על פוריות וניהול הורמונלי בעתיד.
  7. חזרת הציסטה: ייתכן שציסטות שחלתיות תחזורנה לאחר הניתוח, במיוחד אם קיימת בעיה הורמונלית או מצב רפואי אחר לא מטופלים

כריתת רחם

כריתת רחם (Hysterectomy) היא ניתוח להסרת הרחם באופן מלא או חלקי, ולעיתים כוללת גם הסרה של החצוצרות ו/או השחלות בהתאם לסיבה לביצוע הפרוצדורה. זהו אחד הניתוחים הנפוצים בתחומי הגינקולוגיה, ומתבצע מסיבות רפואיות שונות.

סוגי כריתת רחם:

  1. כריתת רחם מלאה (Total Hysterectomy): הסרה של הרחם יחד עם צוואר הרחם.
  2. כריתת רחם תת-שלמה (Subtotal or Supracervical Hysterectomy): הסרה של הגוף הרחמי ללא צוואר הרחם.

סיבות נפוצות לכריתת רחם:

  • מיומות (Fibroids): גידולים שפירים שגורמים לדימום, כאבים או סיבוכים נוספים.
  • אנדומטריוזיס: רקמת הרחם צומחת מחוץ לרחם וגורמת לכאבים וסיבוכים.
  • צניחת רחם (Uterine Prolapse): הרחם צונח אל תוך או מחוץ לנרתיק; גורם לאי נוחות ובעיות אחרות.
  • דימום וסת חזק: דימום בלתי נשלט שלא מגיב לטיפולים אחרים.
  • סרטן: במקרים של סרטן הרחם, צוואר הרחם או השחלות.

שיטות לביצוע הניתוח:

  • ניתוח פתוח (Abdominal Hysterectomy): מבוצע דרך חתך בבטן וכולל החלמה ארוכה יותר.
  • לפרוסקופיה (Laparoscopic Hysterectomy): מבוצע בגישה זעיר פולשנית דרך חתכים קטנים יותר, מה שמוביל להחלמה מהירה יותר.
  • שאיבתיות נרתיקית (Vaginal Hysterectomy): מבוצע דרך הנרתיק ללא חתכים חיצוניים, ובעל יתרונות של פחות כאבים ותהליך התאוששות מהיר יותר.
  • כריתת רחם בגישת V-NOTES (Vaginal Natural Orifice Transluminal Endoscopic Surgery) היא טכניקה כירורגית מתקדמת וחדשנית שמבוססת על ניתוחים זעיר פולשניים. בגישה זו, הניתוח מבוצע דרך הנרתיק, תוך שימוש בכלים מיוחדים ולפרוסקופ המאפשרים ביצוע הניתוח ללא חתכים חיצוניים בבטן.

כריתת רחם, כמו כל ניתוח גדול, כוללת סיכונים לסיבוכים, למרות שבחלק מהמקרים מדובר בסיכון נמוך. לסיבוכים אפשריים יש לתכנן בהתאם ולהיות מודעים להם, והם כוללים את הבאים:

  1. זיהום: קיימת אפשרות להתפתחות זיהומים בחתכים (באם מדובר בחתכים חיצוניים), באזור הנרתיק או בדרכי השתן לאחר הניתוח.
  2. דימום: דימום משמעותי במהלך הניתוח או כתוצאה מחתכים יכול להתרחש, ובמקרים חריגים מאוד ייתכן שיהיה צורך במתן עירוי דם.
  3. פגיעה באיברים סמוכים: במהלך הניתוח יכולות להתרחש פגיעות בשלפוחית השתן, במעיים או באיברי אגן אחרים.
  4. קרישי דם: כמו בכל ניתוח גדול, קיים סיכון להתפתחות קרישי דם בגפיים התחתונות שעלולים לנוע לריאות ולגרום לתסחיף ריאתי.
  5. בעיות בתפקוד שלפוחית השתן: לאחר הניתוח ייתכנו קושי במתן שתן או תחושת דחיפות במתן שתן.
  6. שינוי ברמת ההורמונים: אם הכריתה כללה הסרת השחלות, המטופלת תיכנס לגיל המעבר מיד לאחר הניתוח, עם כל התסמינים הנלווים לכך כגון גלי חום, שינויים במצב הרוח ועוד.
  7. כאבים ממושכים: למרות שהניתוח עשוי להפחית כאבים קשורים למצבי רקע קודמים, עלולים להתפתח כאבים חדשים או אי נוחות באזור האגן לאחר הניתוח.
  8. התפרקות תפרים פנימיים: במקרים נדירים, תיתכן בעיה בריפוי התפרים הפנימיים, שיכולה לדרוש התערבות רפואית נוספת.

כריתת שרירנים

שרירנים ברחם, הידועים גם בשם מיומות, הם גידולים שפירים (לא סרטניים) שנוצרים מרקמת שריר חלק של דופן הרחם. אלו הם מהגידולים הנפוצים ביותר אצל נשים בגיל הפוריות. המיומות שונות בגודלן, במספרן ובמיקומן ברחם, מה שמשפיע לעיתים קרובות על הסימפטומים שהן גורמות.

סוגים עיקריים של שרירנים:

  1. שרירנים תחת רירית (Submucosal): מתפתחים משכבת השריר הפנימית ודוחפים כלפי חלל הרחם. הם עלולים לגרום לדימום ווסתי כבד.
  2. שרירנים תוך דופניים (Intramural): נבנים בתוך דופן שריר הרחם. אלו הם הסוג הנפוץ ביותר ויכולים לגרום להגדלת הרחם וכאבים.
  3. שרירנים תת-סרוזיים (Subserosal): מתפתחים מחוץ לדופן הרחם ודוחפים כלפי חוץ לחלל האגן. סוג זה יכול ללחוץ על איברים אחרים כמו שלפוחית השתן.

תסמינים:

הרבה פעמים המיומות אינן גורמות לסימפטומים ומזוהות במקרה במהלך בדיקות שגרתיות. עם זאת, כשהן כן גורמות לתסמינים, הם יכולים לכלול:

  • דימומים וסתיים כבדים או ממושכים.
  • לחץ או כאבים באגן.
  • דחיפות במתן שתן או קושי להתרוקן.
  • כאבים בגב התחתון או ברגליים.
  • בעיות פוריות או הפלות חוזרות.

אפשרויות טיפול:

  • מעקב: במקרה ואין תסמינים או שהם מינימליים, יתכן שלא יהיה צורך בטיפול אלא רק במעקב תקופתי.
  • טיפול תרופתי: תרופות יכולות לסייע בהפחתת סימפטומים על ידי ויסות הורמונלי.
  • טיפולים פולשניים פחות:  טיפול באולטרסאונד ממוקד.
  • ניתוחים: כריתת רחם או כריתת השרירן בלבד (Myomectomy)